482. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה’ וְגוֹ’, וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וְגוֹ’. מַה זֶּה לִקְרַאת נְחָשִׁים? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁהַפַּעֲמַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ הָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל כְּשָׁפָיו וְרָצָה לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר שׁוּב אֶל בָּלָק, שֶׁהֲרֵי דִּבּוּרֶיךָ לֹא רוֹצִים בָּנַי – דִּבּוּר אַחֵר מְזֻמָּן מֵהַכֹּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְכֹה תְדַבֵּר. כֹּה תְדַבֵּר – וְלֹא אַתָּה. כֹּה תְדַבֵּר – שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל כָּל הַשַּׁלִּיטִים, מְכַשְּׁפִים וְקוֹסְמִים וּמִינִים רָעִים שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְהָרַע לְבָנַי. וְאָז רָצָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה.
483. בֹּא וּרְאֵה, רָשָׁע זֶה כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל, הָיָה מִסְתַּכֵּל בִּשְׁתֵּי דְרָגוֹת אֵלּוּ – יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל – לְהָרַע לָהֶם, אוֹ בָזֶה אוֹ בָזֶה בִּכְשָׁפָיו. בִּגְלַל כָּךְ כָּל בְּרָכוֹת וּבְרָכוֹת, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל הִתְבָּרְכוּ. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ’. בַּמָּה רָאָה? רָאָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפְּנֵי הַמֶּלֶךְ מְאִירוֹת, מִינִים רָעִים לֹא עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם, וְכָל הַכְּשָׁפִים וְכָל הַקְּסָמִים לֹא עוֹלִים בְּכִשְׁפֵיהֶם.