61. וּמַהוּ הַסֵּבֶל שֶׁעַם הָאָרֶץ לְתַלְמִיד חָכָם? מִשּׁוּם שֶׁתַּלְמִיד חָכָם כְּמוֹ יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא צָרִיךְ, שֶׁאֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם עַם הָאָרֶץ סוֹבֵל אוֹתוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְנוֹהֵג בּוֹ כְּפִי רְצוֹנוֹ לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ וּלְהִתְנַהֵג בַּמִּצְווֹת כְּפִי רְצוֹנוֹ, יִתְקַיֵּם בּוֹ – אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה’. יוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ מִשּׁוֹד וּמִגְּזֵלָה, יוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עָלָיו וְיִשְׁחַט אוֹתוֹ בְּסַכִּינוֹ הַפְּגוּמָה. וְכָל מִי שֶׁנִּשְׁחַט בְּסַכִּין פְּגוּמָה, הוּא נְבֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ, שֶׁהוּא סָמָאֵ »ל.
62. וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם נִקְרֵאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, נֶפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁל שַׁבָּת, וְהָעֹנֶג שֶׁלָּהּ נִשְׁמַת חַיִּים וְרוּחַ שִׂכְלִי. וְהֵם נְשָׁמָה יְתֵרָה, רוּחַ יְתֵרָה, עַל נְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ, שֶׁהֵם עֲבָדִים שֶׁשּׁוֹלְטִים בַּגּוּף שֶׁל יְמוֹת הַחֹל. נְשָׁמָה יְתֵרָה, נִשְׁמַת כָּל חַי, כֶּתֶר הָרֹאשׁ צַדִּיק, שֶׁהוּא יוֹם הַשַּׁבָּת. וּבַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה הַזּוֹ תְּהַלֵּל יָהּ, שֶׁהֵם אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מֶרְכָּבָה לְעִלַּת הָעִלּוֹת, שֶׁהוּא מְכֻסֶּה וְלֹא שׁוֹלֶטֶת עָלָיו הָעַיִן, וּמִשּׁוּם כָּךְ עַיִן לֹא רָאָתָה.