95. וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִכְנֶסֶת לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁשָּׁם הוּא פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן. פּוֹגֶשֶׁת בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאוֹתָם הָאָבוֹת שֶׁשָּׁם. אִם הִיא זוֹכָה – שְׂמֵחִים בָּהּ וּפוֹתְחִים לָהּ פְּתָחִים וְנִכְנֶסֶת, וְאִם לֹא – דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה [וּמַה הִיא אוֹמֶרֶת כְּשֶׁדּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה? (שיר ג) מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים וגו’. וְהוֹלֶכֶת. אַחַר שֶׁהוֹלֶכֶת שָׁם מִלִּפְנֵי שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם הַזֶּה וְנָתוּן נֵר עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כט) בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, כָּל מִי שֶׁרוֹאִים אוֹתָהּ מִזְדַּעְזְעִים וְאוֹמְרִים הֲזֹאת נָעֳמִי?! הִיא מְשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת, (רות א) אַל תִּקְרֶאנָה לִּי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִּי מָרָא וגו’. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי – בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה’ – בְּלִי תוֹרָה וּבְלִי מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהִכְנִיס אוֹתִי לְגוּף רַע. לָמָּה תִקְרֶאנָה לִּי נָעֳמִי וַה’ עָנָה בִי.] וְאִם זוֹכָה, נִכְנֶסֶת לְגַן עֵדֶן. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנֶסֶת, יוֹשֶׁבֶת שָׁם בַּגָּן [מִזְדַּוֶּגֶת עִם אֱלִימֶלֶךְ, זֶה מַחְלוֹן, שֶׁזֶּה הָרוּחַ מִזְדַּוֵּג עִם רוּת, שֶׁזּוֹ הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית] וְהִתְלַבְּשׁוּ [ד »א וּמִתְלַבֶּשֶׁת] שָׁם בַּלְּבוּשׁ שֶׁל הַדְּמוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְשָׁם מִתְעַדֶּנֶת.
Commentaire de Zion Nefesh:
Traduction par Philippe LombardZohar Lech Lecha
#94
Lorsqu’une personne décède, son âme quitte le monde physique. Si cette personne est méritante, son âme entre dans le Jardin d’Eden de ce monde que Dieu créa pour les âmes des personnes vertueuses dans Malkhout, à l’image du Jardin d’Eden de Binah pour les Tzadikim.
#95
Lorsque l’âme quitte le monde, elle se dirige en premier vers la Grotte de Machpelah qui a des accès sur le Jardin d’Eden. Si l’âme est méritante, elle rencontre Adam et les Patriarches qui lui ouvrent la porte pour entrer. Si l’âme ne l’est pas assez, elle est repoussée du Jardin d’Eden.
L’âme qui est admise dans le Jardin, est revêtue d’habits de la forme qu’elle avait dans ce monde et profite des plaisirs à sa disposition dans le Jardin d’Eden.
Lección: