155. בֹּא רְאֵה, כָּתוּב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. מִי הָעֲצֶרֶת? אֶלָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁרִים כְּאֶחָד נִקְרָא עֲצֶרֶת. מַה זֶּה עֲצֶרֶת? (כְּנוּפְיָה) הִתְכַּנְּסוּת. וְאִם תֹּאמַר, כָּאן שֶׁנִּקְרָא עֲצֶרֶת מָה הַטַּעַם? אֶלָּא בְּכָל אוֹתָם יָמִים, יְמֵי הַסְּעוּדוֹת שֶׁל עַנְפֵי הָאִילָן הָיוּ. וְעַל כֵּן שִׁבְעִים פָּרִים הֵם. אַחַר כָּךְ שִׂמְחַת (הַגּוּף) הָאִילָן מַמָּשׁ וְשִׂמְחַת הַתּוֹרָה. וּבִגְלָלוֹ הוּא יוֹם אֶחָד עֲצֶרֶת. שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, שִׂמְחַת הָאִילָן, שֶׁהוּא הַגּוּף.
156. וְעַל כֵּן אֵין חֵלֶק בַּיּוֹם הַזֶּה אֶלָּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם כָּךְ עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, לָכֶם וְלֹא לְאַחֵר. (אַחַר כָּךְ שִׂמְחַת הָאִילָן מַמָּשׁ, וּבִגְלָלוֹ הוּא יוֹם אֶחָד, וְאֵין חֵלֶק בַּיּוֹם הַזֶּה אֶלָּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן כָּתוּב עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. אַף כָּאן בַּיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, שִׂמְחַת הָאִילָן, שֶׁהוּא גוּף, וְהַכֹּל נִמְצָא בוֹ) שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ נִמְצָא, הַכֹּל נִמְצָא בּוֹ. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא אֶחָד, אֶחָד וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.